רפלקציות אישיות

רפלקצייה- רז בר-לב :

בתחילה הייתי מפיקה אך לאחר מחשבה רבה עם הקבוצה הוחלפו התפקידים והפכתי להיות הבמאית, הרגשתי טוב עם התפקיד הרגשתי שהוא מצריך המון אחריות ואוזן קשבת.
היה קשה בהתחלה לחזור ולהרים את כולם למצב של עשייה אבל כל אחד הבין כמה חשובה לו העבודה והכל החל לעבוד
חוויתי המון קשיים במהלך העבודה בין אם זה לרתום את כולם לעשות את חלקם בעבודה ואם זה לתת את הכי טוב שלנו גם אם זה לא כולנו
הארגון ההפקתי אכן היה מורכב לחשוב איך הכל יראה ולהיות תלויים במירוץ ולצלם גם דברים שלא חשבנו עליהם קודם אבל יוכנסו לסרט
היה לחץ של זמן לאורך כל העבודה, בתור במאית ניסיתי כמה שפחות להלחיץ את הקבוצה כי ידעתי שיש להם עוד מתכונות במקצועות אחרים אך לחצים זה חלק מעמידה בזמנים ולפעמים הייתי צריכה למקד אותם יותר כדי שיזכרו מתי ומה יש להגיש ולהכין.
ההתמודדות המשמעותית בקדם ההפקה הייתה לחזור למצב של עשייה בקבוצה ולארגן את השוטינג ואיך אנחנו רוצים שהסרט יראה
בנושא הטכני למדתי המון מכיוון שבמהלך הצעדה אתה לא מוכן למה שיגיע ויפתיע אותך ,אתה מגיע מוכן אך דברים משתנים. למדתי גם כן בחדר העריכה עם ליאל איך לשבת ולהתמודד,למצוא בין השוטים את השוט המושלם ואת הסאונד הכי מרגש שנוכל לשים ונהנתי בסופו של דבר מהעבודה הקשה.
בעבודת הצוות הרגשתי שיש אנשים בקבוצה שלא יכולים לקחת אחריות, שהם חלק מהקבוצה רק שמתפנה להם הזמן,זה בעיקר קרה בימי צילום שהיה צורך בסידור ימים וביטול דברים אחרים שחלק לא הסכימו לוותר בטענה שיש דברים יותר חשובים מהעבודה והכל חלק מסדר עדיפויות
רוב הקבוצה פעלה ונתנה את כולה ואני גאה לקחת בה חלק.
הרבה פעמים מצאתי את עצמי לבד בשיעורי הפקה או כל פעם עם מישהו אחד שהתחלף
כתבתי להם רבות על כך שזו עבודה שלהם ותשובתם הייתה אין לי מה להגיב 
אז הבנתי שלא לכולם העבודה חשובה באותה מידה ולא כל אחד יתן את המאה אחוז שלו לטובתה
לאחר שעות רבות וימי חופש/לימודים רבים אני מאוד מרוצה מהתוצאה הסופית לדעת שמירב הכוחות הושקעו בזה וזה מה שיצא לא יכלתי לבקש טוב יותר עם כל הקושי שבדבר.
אני חושבת שלא הייתי עושה דבר אחרת אבל הייתי מנסה למצוא דברים לרתום את הקבוצה יותר
לעשייה מבלי להתעסק בריבים שנוצרו במהלכה.
טיפ שיש לי זה אף פעם לא לוותר,היינו כל כך קרובים לוותר מחקנו מיליון פעם צילמנו שלוש פעמים
כמה שעות ישנו ביחד קיפלנו חולצות ביחד ולא ויתרנו עד שהצלחנו.

​

רפלקצייה– נבו חרט:

תהליך העבודה בהתחלה היה ארוך ומייגע. איסוף הנתונים הלמידה על הדבר, בכול אופן הנושא הוא כבד וקשה התחלנו מסרטן השד והמשכנו לחיפוש הפינות החשוכות והגענו לצומת הראשונה. האם לעסוק בתמיכה כתוצאה ממות כתוצאה מסרטן השד או העלאת המודעות למחלה.
 
בחרנו בהעלאת המודעות נושא שאני פועל בתוכו כבר הרבה זמן התחברנו לצעדה שאני מפיק כבר 4 שנים "צעדת חגית" לזכרה של אימי שנפטרה מהמחלה. בסופו של דבר התוצר (הצעדה) השיג את מטרתו והעלאת את המודעות בכפר סבא!

אני הייתי המפיק. ההפקה מאוד התחברה לי עם ההפקה של הצעדה שאותה עשיתי במקביל. הצוות תמך בדברי והחלטותיי וביחד הגענו לתוצר. 

מבחינת העבודה הצוותית:
העבודה "בגלים" פעם זה מוביל ופעם האחר.
מה למדתי?
הרחבתי על דברים בנושא שלא ידעתי
מה הייתי עושה אחרת?
תאום ציפיות לפני תחילת עבודה
מה תרמתי לחברי הקבוצה שלי?
תרמתי את עצמי ואת הידע והיכולות שלי בנושא סרטן השד ובהפקת הפרויקטים.

רפלקצייה קבוצתית-
העבודה בהתחלה הייתה קשה.
לקח לנו זמן עד שהתחלנו לתפקד כראוי ובאמת להתחיל לעמוד בזמנים
כל פעם הלכנו לאיבוד וחזרנו למסלול . העבודה באמת הייתה פעם כך ופעם כך
אבל בסופו של דבר אנו מאוד מרוצים מהתוצאה הסופית. למדנו לעבוד במשותף הכרנו את החוזקות ואת החולשות של כל אחד ואחת. זו הייתה חוויה שונה מעבר לכל פרויקט שביצענו במגמה.